החלטה בתיק בע"מ 8542/10

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי והשופטת ד"ר ד' אבניאלי) בעמ"ש 1057/09 מיום 17.10.2010, בו התקבל ערעורן של המשיבות על פסק דינו המתוקן של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (השופט פ' שטרק) מיום 2.3.2009 בתמ"ש 35180/06, 35181/06 ו- 35182/06. 

תמצית הרקע העובדתי וההליכים לפני בית המשפט לענייני משפחה

1.        התשתית העובדתית של פרשה זו מורכבת ולשם החלטה בבקשה זו אין צורך לפרטה במלאה, מה גם שההחלטה תפורסם ברבים ובשל היותה של הפרשה נוגעת לקטינות ולתא המשפחתי אסתפק בפרטים ההכרחיים בלבד. המשיבה 1 היא אימן של המשיבות 3-2, קטינות (להלן בהתאמה: האם והילדות). המבקש הוא אביהן של הילדות (להלן: האב). האם והאב אינם נשואים. האב, שהיה נשוי ולו בנות מאישתו החוקית, ניהל בעת הרלבנטית מערכת יחסים עם האם שהייתה מזכירתו. כתוצאה ממערכת יחסים זו הרתה האם ונולדו הילדות. האב טען כי הבהיר לאם כל העת כי אינו מעוניין בילדים וטען כי הפך להיות "אב בעל כורחו".

2.        בפסק דינו המתוקן, לאור פרסומה של גרסה מוקדמת ולא סופית של פסק הדין, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לפי הדין האישי על האב לזון את הילדות שכן בירור הטענות שבינו לבין האם, בין היתר בשאלת חבות האם בגין הפיכתו ל"אב בעל כורחו", מקומן בתובענה נפרדת. בית המשפט לענייני משפחה הטעים כי לפי הדין האישי המחייב, קרי הדין העברי, אין לטענות אלה השפעה על קביעת חבות האב במזונות ילדים. לפי הראיות שהובאו לפני בית המשפט לענייני משפחה נקבע כי צרכי הילדות מסתכמים בסך של 5,425 ש"ח לחודש לא כולל מדור. ואולם, בית המשפט לענייני משפחה לא פסק סכום זה. נימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה היו כלהלן. האם הרתה שעה שעבדה כמזכירתו של האב, עובדה המעידה כי יש לה יכולת השתכרות בגובה המשכורת הממוצעת במשק. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אמנם לאב יש יכולת השתכרות לא מבוטלת אך בקביעת גובה המזונות יש להתחשב גם ביכולת ההשתכרות של האם. כמו כן התחשב בית המשפט לענייני משפחה בעובדה כי האב צריך לזון את בנותיו הנוספות מאישתו החוקית. כמו כן ציין בית המשפט לענייני משפחה כי מזונות הסף החודשיים שנפסקו בפסיקה עומדים על סך של 1,250 ש"ח לילד. ואולם, נוכח גל עליות המחירים במשק העמיד בית המשפט לענייני משפחה את המזונות החודשיים עבור שתי הילדות גם יחד על סך של 3,000 ש"ח כולל "מדור והוצאות מדור".

3.        בנוסף קבע בית המשפט לענייני משפחה כי האם זכאית לדמי טיפול בסך של 500 ש"ח עד הגיען של הילדות לגיל 6 או עד לכניסתן למעון ויציאת האם לעבודה. בנוסף לכך חייב בית המשפט לענייני משפחה את המבקש לשאת במחצית הוצאות הגן/מעון וכן הוצאות חינוך רגילות וחריגות ובמחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הילדות. תביעת האם להחזר הוצאות נדחתה בשל השיהוי בהגשתה. כך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי האם לא הגישה את תביעתה במשך ארבע וחצי שנים מאז נולדו הילדות ויש בכך להעיד שמראשית הדרך היא לא הסתמכה על האב שיחזיר לה הוצאותיה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי ציין כי אכן ההלכה מורה שאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אולם במקום בו אירעה טעות מהותית בפסיקתה של הערכאה הדיונית חייבת ערכאת הערעור לתקנה. בית המשפט המחוזי קבע כי תביעת האם הוגשה רק כשנתיים לאחר לידת הקטינות ולא כעבור ארבע וחצי שנים כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי בשעה שניתן פסק הדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה היו בנותיו של המבקש מאישתו החוקית כבר בגירות והאב לא חב כלפיהן במזונות. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי הונחו לפני בית המשפט לענייני משפחה די והותר ראיות המעידות על השתכרותו הגבוהה של המבקש ואף על פי כן נמנע בית המשפט לענייני משפחה לקבוע ממצא עובדתי בסוגיה זו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי יכולת ההשתכרות של האם כשעבדה אצל האב כמזכירתו בהיותה אישה רווקה אינה רלבנטית כלל ועיקר היות שעתה היא אם חד הורית לשתי ילדות ומבלי שהאב מסייע לה בגידולן. כמו כן הביע בית המשפט המחוזי את מורת רוחו מכך שבית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענותיהן של המשיבות בנושא צרכי מחיית הילדות ובכל זאת התעלם מצרכים אלו ופסק סכום קטן יותר באופן משמעותי תוך שהסתפק בסכום הגדול במעט בלבד מסכומם של מזונות הסף. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי את מורת רוחו מכך שסכום המזונות הקטן יחסית לצרכי הילדות כלל גם את צרכי המדור.

5.        על רקע נימוקים אלה קבע בית המשפט המחוזי כי במקום הסכום החודשי של 3,000 ש"ח ישלם המבקש סכום חודשי של 3,800 ש"ח עבור שתי הילדות ובנוסף יחוייב בתשלום מחצית ההוצאות שפורטו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. מעת שלא יחול החיוב בגין צהרון ו/או מועדונית יועמד חיוב המזונות של המבקש על סך של 4,000 ש"ח לחודש עבור שתי הילדות. מעת שהאם תשכור דירה שלא בבית הוריה למגורי הקטינות ישלם המבקש בנוסף 40% מדמי שכר הדירה ולא יותר מ- 1,400 ש"ח. לעניין החזר ההוצאות קבע בית המשפט המחוזי כי התביעה הוגשה כשנתיים לאחר הולדת הילדות ולא נסתרו טענות האם כי פנתה לאב וניהלה עמו מו"מ לפחות משך כחצי שנה, ולכן אין מדובר בשיהוי המעיד על ויתור מצד האם. משכך, קבע בית המשפט המחוזי החזר הוצאות בסך כולל של 24,000 ש"ח. עוד חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בהוצאותיה של האם ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח. כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי.

תמצית נימוקי הבקשה

6.        לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי בהתערבותו בממצאים עובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה שכן בנסיבות העניין לא נפלה כל טעות מהותית בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. עוד טוען המבקש כי סכום המזונות שפסק בית המשפט המחוזי אינו משקף את חובת האם להשתתף בסכום המזונות ובכך חרג בית המשפט המחוזי מעקרון השוויוניות בפסיקת מזונות. כמו כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התייחס לטענתו בדבר היותו "אב בעל כורחו". בהמשך לכך טוען המבקש כי סכום המזונות נקבע על ידי בית המשפט המחוזי ללא כל תשתית ראייתית, באופן מופרז וללא כל הצדקה. מעבר לכך, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי האם לא השתהתה בהגשת תביעתה להחזר הוצאות. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי כלל לא נימק את גובה הסכומים שפסק. המבקש טוען כי ישנה הצדקה ליתן לו רשות ערעור בנסיבות העניין שכן מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. כך טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו תוך שהדגיש כי סבור הוא שהגיעה העת לשנות את סכומם של מזונות הסף מבלי שההלכה בעניין זה שונתה. כמו כן טוען המבקש כי בנסיבות העניין עולה השאלה המשפטית האם להיותו "אב בעל כורחו" ישנה השפעה על פסיקת המזונות. עוד טוען המבקש כי קיימת פסיקה סותרת של אותו מותב בבית המשפט המחוזי שלא התערב במקרה אחר בו נפסקו מזונות סף על ידי בית המשפט לענייני משפחה. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משחייב אותו בסכום בלתי מוצדק בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דינה של המבקשת.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבות.

8.        כידוע, הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. לטעמי, מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות העניין, שכן הבקשה מתמצה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ותו לא ואין בה כדי לעורר שאלה עקרונית החורגת מדלת אמותיהם של הצדדים. התערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לא נבעה מנימוקים משפטיים חדשניים שטרם נידונו בפסיקתו של בית משפט זה אלא בשל יישום לקוי, כך לטעמו, של הכללים המחייבים בפסיקת מזונות על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. משכך אין המקרה מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

9.        כך, על אף שטרם הוכרעה השאלה האם עובדת הפיכתו של אדם ל"אב בעל כורחו" משפיעה על פסיקת מזונות, הרי שאין היא מגלה שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן דרך פסיקתן של מזונות ידועה היטב ואף עוגנה בחקיקה ולפיה פסיקת מזונות תיעשה על בסיס הדין האישי המחייב [ראו: סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959]. ואכן, כך פעלו הערכאות הקודמות, בית המשפט לענייני משפחה הניח תשתית איתנה ומלומדת לפיה הדין העברי, הוא הדין האישי התקף בנסיבות העניין, אינו מתחשב במסגרת חיובו של האב במזונות ילדיו בשאלת הפיכתו לאב בעל כורחו, ובעקבותיו צעד אף בית המשפט המחוזי. משכך, אין מדובר בשאלה משפטית של ממש ובוודאי לא כזו המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

10.      באשר לטענתו של המבקש כי בית המשפט המחוזי פסק בניגוד להלכה הקובעת כי מזונות הסף החודשיים לקטין יועמדו על סך של 1,250 ש"ח, הרי שאין בסיס לטענה זו. מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי בית המשפט אכן העיר בהערת אגב כי סבור הוא שהגיעה העת להעלות את סכום מזונות הסף בהתחשב במציאות החיים, אך יחד עם זאת לא פסק לילדות את מלוא צרכיהן, על אף שסבר כי כך ראוי לעשות, בין היתר לאור אמת המידה של מזונות הסף שנקבעו בפסיקה. כמו כן, תוספת חודשית בת 800 ש"ח לסכום המזונות עבור שתי הילדות, 400 ש"ח בלבד עבור כל ילדה, אינה עולה כדי תוספת דרמטית עד שניתן להסיק ממנה כי נפסקה בסתירה להלכה המנחה. משכך, גם דין טענתו זו של המבקש להידחות. זאת ועוד, "מזונות סף" כשמם כן הם, מהווים סף מינימאלי ואמת מידה אך אין בהם לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בנסיבות קונקרטיות לפסוק מזונות הגבוהים מסכום זה.

11.      באשר לטענתו של המבקש כי קיימת פסיקה סותרת של אותו המותב באשר להתערבות במקרה בו פסק בית המשפט לענייני משפחה מזונות סף, הרי שנסיבותיו של כל מקרה שונות ולא ניתן ללמוד ממקרה זה או אחר, במיוחד כאשר עסקינן בקטינים שצרכיהם משתנים בהתאם להקשרו המיוחד של המקרה. משכך, אף לא ניתן לדבר על פסיקה סותרת בנסיבות העניין.

12.      זאת ועוד, לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הסתמך על הראיות והמסמכים שהונחו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה אלא שעל בסיסם הגיע למסקנות שונות. כידוע, רשאית ערכאת הערעור בנסיבות המתאימות להסיק מסקנות שונות מהראיות שהונחו לפתחה של הערכאה הדיונית [ראו למשל: פסק דינה של השופטת ע' ארבל בע"א 2731/07 חמוד נ' חאג' (לא פורסם, 29.3.2009), סעיף 21], וזהו המקרה שלפנינו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב ולא מצאתי בו כל דופי. בית המשפט המחוזי פירט באריכות את נימוקיו להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, נימוקים מוצדקים אשר לא דבק בהם כל רבב. בנוסף לכך, לא מצאתי בסיס לטענה כי בית המשפט המחוזי חרג מעקרון השוויוניות בפסיקת מזונות. בית המשפט המחוזי נימק את העלאת סכום המזונות בשורת טעמים כבדי משקל, שלקחו בחשבון אף את חובתה של האם להשתתף בפרנסת הילדות, ביניהם אף את השתכרותו הלא מבוטלת של האב והיעדר חיובו לזון את בנותיו האחרות והבגירות מחד גיסא, לעומת חוסר יכולתה של האם לעבוד כשם שעבדה לפני שהפכה לאם חד הורית לשתי ילדות קטינות מאידך גיסא, באופן שחייב עריכת איזון שונה לעניין גובה המזונות.

13.      כמו כן לא מצאתי מקום להתערב בסכום ההוצאות שנפסקו לטובת האם שכן כידוע אין ערכאת הערעור מתערבת בהוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים [ראו למשל: ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח-תקווה (לא פורסם, 31.5.2009), סעיף 44 לחוות דעתי].

14.      אשר על כן, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות, אולם המבקש ישלם סך של 5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.